פסק-דין בתיק ס"ע 13726-04-11

בפנינו תביעה לביטול פסק דין ולפיו נדחתה תביעה קודמת של התובע, לכאורה על פי בקשתו.

רקע עובדתי

1.                התובע עבד בנתבעת מחודש 09/2003 ועד לסוף חודש 05/2008 (להלן - התקופה הראשונה), מועד בו התפטר, לטענתו על רקע קיפוח זכויותיו על ידי הנתבעת.

2.                בחודש 06/2008, הגיש התובע באמצעות בא-כוחו דאז, עו"ד חיג'אזי, תביעה לבית דין זה (עב 2184/08) לתשלום דמי הבראה, פיצויי פיטורים, הפרשי שכר וגמול שעות נוספות (להלן - התביעה הראשונה). בטרם הגשת כתב ההגנה בתיק, התקבלה בבית הדין בקשה החתומה על ידי התובע עצמו, ללא חתימת עורך דינו, בה ביקש התובע לדחות התביעה על הסף, ובהתאם ניתן בתאריך 8.9.08 פסק דין הדוחה את התביעה. פסק דין זה הוא אשר מבוקש כעת לבטלו (נספח א' לכתב התביעה, להלן - פסק הדין).

3.                בשלהי חודש 08/2008 שב התובע לעבוד בנתבעת עד ליום 15.11.10, מועד בו לטענתו פוטר מעבודתו (להלן - התקופה השנייה).

4.                בחודש 01/2011 הגיש התובע תביעה נוספת לבית דין זה (ס"ע 48132-01-11), במסגרתה תבע את מלוא הזכויות להן הוא זכאי לטענתו, בגין כל תקופת עבודתו בנתבעת, קרי מחודש 09/2003 ועד לחודש 11/2010 להלן - התביעה השניה).

5.                הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התביעה, ככל שהיא מתייחסת לתקופה שעד לחודש 09/2008, מחמת מעשה בית דין והשתק עילה. בתגובתו, פירט התובע בפני בית הדין את נסיבות חתימתו על הבקשה לדחיית התביעה בתיק עב 2184/08, וטען כי חתימתו הושגה ממנו תוך כדי הטעייתו על ידי נציגי הנתבעת, כאשר במעמד החתימה הותנתה חזרתו לעבודה בחתימה על המסמך מבלי להסביר לו את נפקות החתימה על מסמך הדוחה את התביעה. חרף היותו מיוצג בתביעה הראשונה, חתימתו הושגה לטענתו ללא ידיעת בא-כוחו וללא שהתייעץ עימו. משכך, טען התובע בתגובתו, לחתימתו אין כל תוקף, קל וחומר עת לטענתו לא קיבל כל תמורה או סכום מהנתבעת כנגד דחיית תביעתו.

6.                ביום 28.3.11, ניתן פסק-דין חלקי (כב' השופטת רימון-קפלן), לפיו התקבלה בקשת הנתבעת באופן חלקי, תוך שנקבע כי כל עוד פסק-הדין מתאריך 8.9.08 לא בוטל ולא הוגשה על ידי התובע תביעה לביטולו, הרי הוא בעינו עומד ומחייב את הצדדים (להלן - פסק הדין החלקי).

7.                לאחר פסק-הדין החלקי, הגיש התובע ביום 10.4.11 תביעתו דנן, השלישית במספר, במסגרתה מבקש הוא להכריז על בטלות פסק-הדין.

8.                בתאריך 3.10.11 הורה כב' הנשיא ר. כהן, על שמיעת שני התיקים (הנוכחי והתביעה השניה) בפני מותב אחד, אשר יחליט האם לשמוע התיקים במאוחד, אם לאו.

9.                בדיון מוקדם שהתקיים בתאריך 13.12.11, התקבלה החלטה ולפיה התביעה השניה תעוכב עד להכרעה בתביעה דנן. בהחלטה מיום 20.2.12, נדחתה בקשת הנתבעת לסלק התביעה דנן על הסף ובקשת רשות לערער על ההחלטה נדחתה אף היא (בר"ע 7687-03-12, מיום 14.3.12).

ההליך שהתקיים בפנינו וטענות הצדדים

10.           משהוגבלה מסגרת הדיון לתביעה הנוכחית בלבד, שעניינה ביטול פסק הדין, נשמעו עדויות הצדדים בהתאם. מטעם התובע, נשמעו עדותו שלו וכן עדויותיהם של עו"ד חיג'אזי אשר ייצג אותו בתביעה הראשונה ואביו, מר פרחאת חיג'אזי. מטעם הנתבעת, נשמעה עדותו היחידה של מר אנואר סאמר, מנהל הנתבעת.

11.           כל העדים מסרו עדויותיהם הראשיות בתצהירים ונחקרו בפנינו בחקירות נגדיות ביום 24.6.12. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

12.           תמצית טענות התובע - התובע הגיש בקשה לדחיית התביעה הראשונה, ללא ידיעת בא כוחו אז, ועל בסיס שהוטעה להבין על ידי ב"כ הנתבעת דאז, עו"ד סאמר, שהוא רק מבטל את התביעה אך לא מוותר על זכויותיו הנתבעות בה. התובע לא הבין את ההבדל בין "דחיה" ל"מחיקה" ומבחינתו ידע שהוא "חוזר בו" מהתביעה, על מנת שיוכל לשוב לעבודה. אל מול עדויותיהם האמינות של עדי התובע, עומדת עדותו היחידה של מנהל הנתבעת, אשר העיד שלא היה מעורב בהליך ביטול התביעה הראשונה ואף הוא אינו מבין את ההבדל בין דחיית תביעה למחיקתה.

אין מדובר בבקשה לבטל תוקף של פסק דין להסכם פשרה שגרתי, כי אם לביטול דחיית פסק דין שניתן לבקשת התובע, לאחר שהוטעה על ידי ב"כ הנתבעת. נסיבות אלו מצדיקות ביטול פסק הדין.

בית הדין אשר קיבל את בקשת התובע לדחות את תביעתו, צריך היה לנקוט משנה זהירות ולבקש את תגובת ב"כ התובע, אשר היה מיופה כוחו בהליך.

13.           תמצית טענות הנתבעת - אין ליתן אמון בגרסת התובע, אשר נסתרה על ידי העדים מטעמו. למרות שהתובע טען שאינו דובר עברית, הוכח כי הוא דובר עברית טובה והתובע הבין היטב מה הוא מבקש מבית הדין, כאשר ביקש את דחיית התביעה. טענת המרמה שהתובע טוען כנגד הנתבעת, הינה טענה כבדת משקל, אשר יש לתמוך בראיות הולמות, דבר שלא נעשה במקרה הנדון.

הוכח כי התובע ידע כבר לאחר פסק הדין, כי מדובר במעשה בית דין, שכן הדבר הוסבר לו בדיעבד ובסמוך לאחר מתן פסק הדין על ידי בא כוחו דאז. אף על פי כן, התובע לא נקט בפעולה לביטולו מאז ולמשך כשנתיים.